תעודת כשרות עולה הרבה כסף

ש' הוא בעליה של מאפיה בגודל בינוני במרכז הארץ, מאז שהוא זוכר את עצמו בתור עצמאי הוא יודע דבר אחד ודאי-"ענף הכשרות בישראל הוא ענף מושחת, טפילי, הנשען על כספם של בעלי עסקים בתחום המזון באופן ציני ומעורר חלחלה!"

ש' הוא בעליה של מאפיה בגודל בינוני במרכז הארץ, מאז שהוא זוכר את עצמו בתור עצמאי הוא יודע דבר אחד ודאי-"ענף הכשרות בישראל הוא ענף מושחת, טפילי, הנשען על כספם של בעלי עסקים בתחום המזון באופן ציני ומעורר חלחלה!"

למה אתה אומר את זה?

"כי מדובר כאן בתעשיה לכל דבר שמגלגלת מליונים על חשבון דברים טפלים. ביננו, אף אחד לא יכול לדעת מה כשר ומה לא כשר. זו הצגה גדולה של מערכת שאנשי ענף המזון התרגלו אליה, והיא עובדת על כל כולם בעצם, ובלית בררה אנחנו משלמים כסף לטפילות הזו, ללא כל הצדקה!"

אז מה הפתרון הראוי לדעתך?

"לחתור לשוק חופשי במזון, לאפשר לאנשים לבחור כראות עינם ולא לפי שטיפת מוח שהם מקבלים היכן ומה הם רוצים לאכול, לא להיכנס לצלחת ולא לפה של אף אחד! ומי שרוצה תעודת כשרות שיכתוב באופן ברור שהוא עסק "שבחר בכשרות" ולא שהוא בחר בכשרות מתוך אילוצים כלכליים ואחרים או  שכשרות נכפתה עליו . לכאורה, זה מצב שעלול ליצור עוד בעייתיות בגלל אופיה היהודי של המדינה. אבל אני חושב שלטווח ארוך זה רק יעזור ויחולל שינוי בתפיסה של כולנו לגבי ענף הכשרות בכללותו".

תמונת המצב כיום היא שענף הכשרות בישראל הוא ענף המגלגל מאות  מליוני שקלים בשנה.

מחד- זהו ענף שהוא נטול הגיון עסקי כלשהו. הוא לא יוצר פירות עסקיים ורווחים. אלא לכיסם של משגיחי הכשרות והמערכת שהם עובדים בה. לשם קיומו עסקי מזון צריכים להשקיע כסף, משאבים שונים, חומרי גלם, זמן עבודה יקר על מנת לעמוד בקריטריונים שאפילו מבחינה הלכתית טהורה אינם תקפים ממש לעיתים.

בנסיון להסדיר את המצב הזה החליטו נפתלי בנט שר הכלכלה  והדתות, וסגנו  אלי בן דהן על יישום רפורמה בענף הכשרות שתסדיר אחת ולתמיד את יחסי העבודה בין משגיחי הכשרות לבעלי העסקים. כך מחד-יקבעו תעריפים אחידים לשירותי הכשרות ומאידך-משגיחי הכשרות יזכו סוף סוף לתנאי שכר הולמים, בתור משכורת ( דבר שאינו קיים כיום ובוודאי יוצר מצב של מתן שלמונים ושוחד, באם ירצו בכך או לא הגורמים האחראים על הנושא).

למעשה אין בישראל כיום חוק המחייב ספקי מזון, רשתות שיווק או מסעדות ובתי קפה להגיש מזון כשר. הבעיה היא שבקרב האוכולסיה היהודית במדינת ישראל השלט או הכיתוב "כשר" או "כשר למהדרין" או "כשר בד"ץ" הוא בבחינת "יהרג ובל יעבור" אפילו.

אנשים ידירו רגלם ממסעדות , רשתות מזון שונות, או מוצרים של מפעלי מזון שאין עליהם את התווית הזאת.

למה זה ככה?

עניין של אמונה ומסורת והרבה מאוד הרגל שלא תמיד נבדק עד הסוף לתועלתו והכרחיות שלו על ידי מחזיקיו.

מעבר לכך החוק קובע מפורשות כי אם בעל עסק רוצה תעודת כשרות רגילה עליו לדאוג לקבלה מהרבנות המקומית באזור מגוריו. ועל כך הוא משלם אגרה. מעבר לכך הוא משלם אחת לחודש גם למשגיח כשרות עצמו  היכול לכאורה להתייצב  אצלו די יום ביומו.

חזה עוף ממולא באורז

כך או כך התעריפים מדברים בעד עצמם:

תעריפים שנתיים קבועים ( וזה עוד  לאחר שהמקום אכן נבדק ונמצא כשר ואם ברצונו להיות כזה עליו להימנע בוודאי מכל מיני דברים של ערבובי מזון, והכנסה של דברים לא כשרים למסעדה או למפעל, חלילה), נקבעים לפי גודל המקום והפונקציה שלה הוא משמש:

מסעדה קטנה  המכילה 20 סועדים בשולחנות תשלם אגרה של 517 ₪ לשנה.  מסעדה בינונית  עד 50 סועדים תשלם 743 ₪ לשנה. מסעדה גדולה תשלם 1356 ₪ לשנה.  חנות ממתקים 500 ₪ לשנה. חברת קייטרינג קטנה או בינונית כ6000 ₪ לשנה. בית מלון קטן ישלם 3261 ₪ לשנה ובית מלון גדול ישלם כ13 אלף שקל בשנה. מאפיות וקונטדריות בינוניות ומעלה ישלמו הרבה יותר.

מפעלי מזון שונים ישלמו גם הרבה יותר מכך, בהתאם לגודלם, סוג המוצרים שלהם ותכיפות האספקה שלהם לשוק ( קמח לעומת שמן זית, מיצי פירות לעומת משקאות בריאות וכך הלאה).

עלות שכרו של משגיח כשרות היא 37 ₪ לשעה. כלומר במקרה הכי פשוט שהוא מגיע נניח שלוש פעמים לעסק למשך שלוש שעות בכל פעם, הרי שכרו החודשי של המשגיח הבסיסי הוא 1200 ₪ לחודש. אז כמה יעלה למפעל מזון משגיח כשרות? או לחברת קייטרינג, או לבית מאפה גדול?

אלו הן הוצאות מכבידות.

קולר מים

יתרה מכך!  לכל התשלומים הללו, שלכאורה אינם יקרים, יש להוסיף תמיד את ההכנות: התאמת בית העסק לתעודת הכשרות המיוחלת, ואם צריך תעודה קפדנית יותר אז ההשקעה תהיה תמיד בהתאם.

אין ספק אם כן כי לאור נתונים אלו נושא תעודת הכשרות בענף המזון, מהווה כיום בעיה מהותית, שספק את הפתרונות של בנט ובן דהן יתנו להם את התשובה הראויה.

יתכן כי הפתרונות צריכים להיות בחקיקה של פשרה שעל פיה אגרות הכשרות יבוטלו ושכרם של המשגיחים יהיה בפיקוח וינתן ביחד עם הרבנות המקומית באזור עבודתם.

כל זה גם עם מתן חופש גדול יותר לכלל ענף המזון לקבוע בעצמו באם רצונו לעבוד עם ענף הכשרות או לא.